אוסטאופורוזיס – טיפול בגלי הלם
דלדול עצם, או בשמו הלועזי אוסטאופורוזיס, היא מחלה של העצם שבה דחיסות המינרלים בעצם פוחתת בגלל פגיעה במשק הסידן, ועקב כך המיקרו-ארכיטקטורה של העצם נפגעת. עצמות הלוקות במחלה חשופות יותר לשברים. במסגרת השיטות הקיימות כיום לטיפול במחלה, הטיפול המונע עדיין נחשב כדרך היעילה ביותר למניעת שברים, והוא כולל פעילות גופנית, תזונה נכונה, תוספי מזון וטיפול תרופתי והורמונאלי. מאחר והמחלה מושפעת בעיקר מהורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים, בפרט לאחר גיל המעבר, לוקות במחלה מאשר גברים.
מה זה אוסטאופורוזיס
אוסטאופורוזיס או דלדול העצם הוא מצב בו העצם הופכת להיות פחות דחוסה ופחות צפופה, ולכן חשופה יותר לשברים.
העצם היא רקמה חיה ופעילה לכל אדם במהלך החיים מתקיימים בו באופן קבוע תהליך של פירוק ובנייה של העצמות כמויות קטנות של עצם נהרסות ומוחלפות בעצם חדשה.
המצב הבריא הוא כשקצב הפירוק של העצם וקצב הבנייה שווה כך שכמות צפיפות העצם אינה משתנה.
ברגע שקצב הפירוק של העצם עולה על קצב הבנייה יש ירידה הדרגתית ומתמשכת בכמות צפיפות העצם.
התוצאה היא ירידה מתמשכת בצפיפות העצם שגורמת לסיכוי גבוה יותר להופעת שברים בעצמות הגוף .
אוסטאופורוזיס – גורמים
לאוסטואוםורוזיס יש גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים הם אלו המשפיעים על כמות צפיפות העצם הנדרשת
קיימת השפעה על התהליך של צפיפות העצם ע״י אורח החיים שאנחנו מנהלים כגון תזונה / פעילות גופנית / ומחלות וטיפולים שונים שנעשו במהלך השנים.
אובדן צפיפות העצם או אוסטאופורוזיס מוגדר בשני שלבים :
1.אובדן מועט, מכונה אוסטאופניה.
2.אובדן מרובה, מכונה אוסטאופורוזיס.
גורמי הסיכון העיקריים להופעת אוסטאופורוזיס:
• מין: נשים מצויות ברמת סיכון גבוהה יותר מאשר גברים.
• גיל: מבוגרים מצויים בסיכון גבוה יותר מאשר צעירים.
• מבנה גוף: בעלי מבנה גוף קטן
• תורשה
• עישון.
• הפסקת המחזור החודשי בגיל צעיר
• הפרעות אכילה.
• צריכה מופרזת של אלכוהול.
• צריכה מוגברת של
• מחלות כרוניות שונות
• שימוש ממושך בתרופות
• שכיבה ממושכת
• שברים
• חוסר בוויטמינים ובמינרלים
עד היום המחקרים שנוגעים להשפעה החיובית של גלי ההלם (ESWT) על תאי העצם עוסקים בריפוי שברים עם כשל באיחוי (nonunions) ועיכוב באיחוי השברים. המחקרים המעטים שמתייחסים ישירות לנושא האוסטאופורוזיס מתמקדים בחיות, בד”כ בארנבים.
במרפאות “רפואות” השגנו פריצת דרך בנושא האוסטיאופורוזיס; בעקבות טיפולים להחלקת הצלוליטיס מצאנו בקרב מטופלות שבדקו את הערכים הקליניים של דלדול העצם שלהן לפני ואחרי הטיפול, כי חל שיפור ניכר בערכים אלה בעקבות הטיפולים בגלי הלם, ומטופלות בשלבי הביניים (-1.0 עד -2.5 ומעט יותר) של המחלה הגיעו לערכי הנורמה (מעל -1.0).
בהתבסס על ממצאים אלה ועל ההשפעה המועילה של גלי ההלם על צמיחת תאי העצם באיחוי השברים הבעייתיים, אנו מציעים עתה טיפולים מונעים ומקדמים לנשים עם נטייה לאוסטיאופורוזיס.
בפרקטיקה הקלינית לא ידוע כמעט על גירוי פיזי של העצמות שמעורר אותן להתחיל בפעילות איחוי טבעית. מבחינה זו גלי ההלם מציעים את ההבטחה הגדולה ביותר: הם חודרים לרקמות רכות ומשחררים אנרגיה מכנית בפני שטח העצם, תוך יצירת מיקרו-שברים בקצוות עצם סקלרוטיים (נוקשים, טרשתיים), ומגרים את העצם להחלים באמצעות איחוי השבר הפיזיולוגי (Bara &Synder,2007).
בכל המחקרים נמצא כי גלי הלם מועילים ביותר עבור איחוי מעוכב ועצמות שלא התאחו כהלכה. השיטה בטוחה ונקייה מסיבוכים ויש לשקול את השימוש בה בכל מקרה של איחוי מעוכב בשל יכולתה למנוע ניתוח מיותר ובשל היותה לא-פולשנית ונקיה מסיבוכים (Bara & Synder, 2007;Birnbaum, Wirtz, Siebert, & Heller, 2002; Martini, Giavaresi et al., 2006; Schaden, Fischer & Sailler, 2001; Vogel, Hopf, Eysel, & Rompe, 1997).
במחקר שבדק את השפעת גלי ההלם על תאי עצם MG63 באמצעות מכשיר אלקטרו-הידראולי ומכשיר אלקטרו-מגנטי לטיפול בגלי הלם נבדקו הנזק לתא, חיוניות התא, הביטוי האוסטיאוגני הפנוטיפי וייצור הציטוקין. לתאים ניתנו זרמי אנרגיה בשתי רמות צפיפות בכל מכשיר: 0.15 to 0.18 mJ/mm2 ו- 0.40 mJ/mm2. התוצאות הראו שהגורמים המשפיעים ביותר על פעילות תאי העצם הם המכשירים ורמת צפיפות זרם האנרגיה שנבחרה. נמצא כי השימוש במכשיר אלקטרומגנטי ורמת EFD (רמת צפיפות אנרגיה-energy flux density) נמוכה מ- 0.40 mJ/mm2 עוררו פחות השפעות מיידיות שהורסות ציטוקינים ועוררו טוב יותר צמיחה ופעילות סינטטית של MG63 (Martini, Giavaresi et al., 2006).
שברים מוגדרים כ ‘לא מתאחים’ לאחר 6 חודשים מיום הפציעה. מסקירה של 52 מאמרים בנושא זה והתמקדות ב-635 מטופלים שעברו טיפול בשברים שלא התאחו בעזרת גלי הלם, הוסקו מסקנות יישומיות רציניות מבחינה מדעית וכלכלית. ממרבית המחקרים עולה כי שברים מתגבשים במהלך תקופה של 3 חודשים לאחר הטיפולים בגלי הלם, כך שבמקרה של כשל טיפולי, ניתן לחזור לאופציה הניתוחית ללא עיכוב ממושך (Birnbaum,Wirtz, Siebert, & Heller, 2002; Wang, Yang, Wang, Hsu, & Chen,2004).
במחקר אחר 115 מטופלים עם שברים ואיחוי מעוכב טופלו בגלי הלם ולאחר הטיפול נעשה גם קיבוע של השבר. המעקב ארך בין 3 חודשים ל- 4 שנים. בקרב 75% מהמטופלים, טיפול יחיד בגלי הלם הביא להתגבשות העצם עם ירידה בו זמנית בתסמינים. מלבד תגובות מקומיות זניחות (התנפחות, שטפי דם קטנים) לא נצפו שום סיבוכים (Schaden, Fischer & Sailler, 2001).
מחקר נוסף בדק את השפעת גלי ההלם על מסת העצם וחוזקה לאחר שבר של עצם הירך בקרב 24 ארנבים. החיות חולקו באקראי ל-3 קבוצות: (1) קבוצת ביקורת (ללא גלי הלם), 2) גלי הלם באנרגיה נמוכה (0.18 mJ/mm2 energy flux density with 2000 impulses) ו-3) גלי הלם באנרגיה גבוה (0.47 mJ/mm2 energy flux density with 4000 impulses). מסת העצם (BMD -צפיפות המינרל בעצם, היווצרות יבלתית, אפר ותוכן סידן) וחוזק העצם (עומס שיא, לחץ שיא ומידת הגמישות) הוערכו 12 ו-24 שבועות לאחר הטיפול בגלי הלם. בעוד ערכי ה-BMD(bone mineral density) של הקבוצה שקיבלה רמת אנרגיה גבוהה היו גבוהים משמעותית מקבוצת הביקורת, ערכי ה-BMD של שתי הקבוצות האחרות (קבוצות האנרגיה הנמוכה והביקורת) לא היו מובהקים סטטיסטית. בקבוצה שקיבלה גלי הלם באנרגיה גבוהה נמצאו היווצרות יבלת, אפר וסידן יותר מאשר בקרב קבוצת הביקורת וקבוצת האנרגיה הנמוכה. בתחום חוזק העצם, קבוצת האנרגיה הגבוהה הראתה עמידה בעומס שיא, לחץ שיא ומידת גמישות גבוהים יותר מקבוצות הביקורת והאנרגיה הנמוכה (Wang, Yang, Wang, Hsu, & Chen, 2004).
בעקבות טיפול ביותר מ-150 מטופלים עם שברים שאינם מתאחים באמצעות המכשיר לטיפול בגלי הלם, מצאו החוקרים כי במתן מינון של 1500 עד 3000 פולסים בפגישה, בהתאם לגודל השבר, ניתן לראות את תוצאות השפעות הטיפול בצילומי הרנטגן הראשונים במהלך מעקב של 6-12 שבועות. החוקרים הגיעו לאיחוי שברים ב-83% מהמטופלים לאחר 3-6 חודשים ולטענתם, ניתן להשתמש בשיטה זו גם עם שתלי מתכת, קיבוע בגבס או קיבועי מתכת חיצוניים. בקרב מטופלים שסובלים מחלקי עצם שנעתקו השתמשו החוקרים במכשיר איליזרוב לתיקון ודחיסה לצד גלי ההלם לגירוי פעילות ההחלמה. עם זאת, השברים שלא הגיבו לטיפול היו שברים ניווניים ופגמים גדולים בעצם לא התמלאו (Bara &Synder,2007).
מחקר שטיפל ב- 48 מטופלים שסבלו מפסיאודרטרוזיס (pseudarthroses-תזוזה של העצם במקום השבר בגלל החלמה לא תקינה) של הרגלים בגלי הלם באנרגיה גבוהה, המטופלים סבלו מהבעיה כ- 12 חודשים ועברו בממוצע 2.4 התערבויות כירורגיות קודם לכן. הטיפול כלל סך של 3000 פולסים עם צפיפות אנרגיה של 0.6 mJ/mm2. איחוי עצם הושג ב-60.4% מהמטופלים לאחר כ- 3.4 חודשים בממוצע. וכמו במחקר הקודם, הטיפול נכשל בעיקר בסוגים אטרופיים (ניווניים) של הפסיאודרטרוזיס ובהפרעות מולדות בעצמות, כמו fibrous dysplasia או osteogenesis imperfecta(Vogel, Hopf, Eysel, & Rompe, 1997).
לאור כל האמור לעיל, אין ספק שבגלי ההלם קיים פוטנציאל אדיר לצמיחה ועיבוי של תאי עצם.
ביבליוגרפיה
Bara T, Synder M. (2007). Nine-years experience with the use of shock waves for treatment of bone union disturbances. Ortop Traumatol Rehabil., 9(3), 254-8.
Birnbaum, K., Wirtz, D., Siebert, C., and Heller, K. (2002). Use of extracorporeal shock-wave therapy (ESWT) in the treatment of non-unions: A review of the literature. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery, 122(6).
Martini, L., Giavaresi, G. et al. (2006). Early effects of extracorporeal shock wave treatment on osteoblast-like cells: A comparative study between electromagnetic and electrohydraulic devices. Journal of Trauma-Injury Infection & Critical Care, 61(5), 1198-1206.
Schaden, W., Fischer, A. , Sailler, A. (2001). Extracorporeal Shock Wave Therapy of Nonunion or Delayed Osseous Union. Clinical Orthopaedics & Related Research, 387 , 90-94
Vogel, J., Hopf, C., Eysel, P., and Rompe, JD.. (1997). Application of extracorporeal shock-waves in the treatment of pseudarthrosis of the lower extremity. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery, 116(8).
Wang, CJ., Yang, KD., Wang, FS., Hsu, CC., & Chen, HH. (2004). Shock wave treatment shows dose-dependent enhancement of bone mass and bone strength after fracture of the femur. Bone, 34(1), 225-230.