תסמונת אצבע-הדק
תסמונת “אצבע הדק” היא מחלה שבה נפגע הגיד המכופף של האצבע, גורם לנעילה וכיפוף שלה, והפרעה בהפעלתה.
אצבע הדק – אנטומיה של שרירי כף היד
רובם של השרירים המפעילים את אצבעות כף היד נמצאים למעשה באמה. שרירים אלו מחוברים בגידים אל אצבעות כף היד, במפרקים השונים של האצבעות. שרירים אלו מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: השרירים המיישרים (אקסטנסורים – extensors), והשרירים המכופפים (פלקסורים – flexors).
קיימים שלושה שרירים עיקריים שאחראיים לכיפוף האצבעות: שריר נפרד לאגודל, ושני שרירים לשאר אצבעות כף היד. השריר שאחראי לכיפוף האגודל נקרא Flexor pollicis longus muscle (מכופף האגודל הארוך). הוא נמצא באמה בחלק הרדיאלי ובמרכז, ומתחבר בגיד אל המפרק האחרון (הדיסטלי) באגודל.
שרירי האצבעות הם: flexor digitorum superficialis (מכופף האצבעות השטחי), ו – Flexor digitorum profundus (מכופף האצבעות העמוק). השריר השטחי מחובר לקצה עצם הזרוע (humerus) ולעצם האולנה (Ulna). בצידו השני מחובר הגיד של השריר אל המפרק האמצעי של כל האצבעות, מלבד האגודל. השריר העמוק מחובר לעצם האולנה, והגיד שלו מתחבר למפרק האחרון של אצבעות כף היד.
אצבע הדק – סימני הפגיעה
שמה המדעי של מחלה זו הוא Stenosing tenovaginitis. שם זה של המחלה מרמז שהפתולוגיה מקורה במעטפת של הגיד. הפגיעה בגיד המכופף של האצבעות יכולה להוביל ללכידתו של הגיד, ולפגיעה בפעולתו. כאשר פעולת היישור המנוגדת פועלת על האצבע, היא מתיישרת בבת אחת, בדומה לאצבע שלחצה על הדק של כלי ירייה, ומכאן שמה של המחלה. הסיבה העיקרית של תופעה זו היא התעבות של מעטפת הגיד הפיברוטית, לעיתים כתוצאה מטראומה, אך לעיתים על רקע לא ידוע (אידיופתי). מצב זה נפוץ יותר אצל חולים סכרתיים וחולים הסובלים משיגדון (gout).
למען האמת, כל אצבע יכולה להיפגע במחלה זו. אבל, האצבעות שנפגעות בתדירות הגבוהה ביותר הן הקמיצה והאמה. לעיתים הפגיעה מתרחשת במספר אצבעות, ולא באצבע יחידה. החולה מבחין לפעמים בהופעת “קליקים” בכיפוף של האצבע. ביישור של האצבעות האצבע הפגועה נותרת מכופפת במפרק הראשון (Porximal interphalageal joint), ומתיישרת בפתאומיות רק לאחר הפעלת מאמץ נוסף. נקודה בולטת ורגישה יכולה להופיע בקצה הקדמי של מפרק האצבע עם כף היד (metacarpo-phalangeal joint).
אצבע הדק – טיפול
מקרים שמאובחנים בשלב מוקדם יכולים להיות מטופלים בזריקה של סטרואידים (מתיל– פרדניזון) לתוך מעטפת הגיד. טיפול זה יכול להביא לריפוי מלא של המחלה. במידה ואין תגובה לטיפול, יש לשקול ניתוח. בניתוח מבצעים חתך במעטפת הגיד עד שמאפשרים לו תנועה חופשית שאיננה מוגבלת. בניתוח יש להיזהר מפגיעה באספקת הדם ובעצבים של האצבע המנותחת. .
טיפול חדש ואפשרי למחלה הוא טיפול בגלי הלם בציוד גדול ומקצועי, Extra-corporeal Shock Wave Therapy – Eswt. זו שיטה טיפולית לא פולשנית שיכולה למנועת את הצורך בהזרקות או ניתוח במצבים קשים. היא יעילה באחוזים ניכרים וניתן להשתמש כדי לטפל במחלה ובפגיעה במעטפת הגיד.