דורבן ברגל

כאבי דורבן הקב
רפואות גלי הלם

דורבן ברגל, דלקת חיתולית הכפית - Plantar fasciitis


אחד מכל 10 אנשים ייסבול בשלב כלשהו בחייו מבדורבן ברגל או דורבן בעקב.
דורבן ברגל מאופיין ע"י דלקת כרונית בנקודה כלשהי לאורך רקמת החיתולית הכפית (Plantar fascia), לרוב בחיבור הרצועה לעצם העקב.

כאבי דורבן הקב

תסמינים של דורבן בעקב


דורבן בעקב בא לידי ביטוי בדקירות קוצניות עזות, בעיקר בצעדים הראשונים של הבוקר. הכאב החד שוכך מעט לאחר שהרקמה מתרחבת כאשר זרימת הדם מתגברת.
הכאב בדרך כלל מתחדש במעברים ממצב מנוחה למצב של תנועה או אפילו ממצב שכיבה לעמידה.

דורבן ברגל

דורבן בכף הרגל – מדוע זה קורה?

החיתולית הכפית (Plantar fascia) היא רקמת חיבור אלסטית עשירה בסיבי קולגן, שמוצאה בעצם העקב והיא נמשכת כעין מניפה עד האצבעות.
החיתולית הכפית מתפקדת כמיתר בקשת האחראית על שמירת האנטומיה של הקשת האורכית: מתיחה והתארכות תחת עומסים (בשלב הדריכה המלאה) ושחרור המתח תוך כדי התקצרותה, בשלב הדחיפה.
כאשר קיימים ליקויים בתפקוד כף-הרגל, החיתולית הכפית אינה עומדת עוד בעומסים הפועלים על כף הרגל והתוצאה היא התפתחות קרעים מיקרוסקופים בסיבי חיתולית הכפית, המתבטאים בדלקת כרונית (Plantar fasciitis) בסיבי הרצועה. 
סידור הסיבים המאורגן נפגע, קליעת קצוות עצבים בחיתולית הכפית מחלישה את רקמת החיבור וגורמת לאותם כאבים אופיניים.

דורבן - דלקת כף הרגל Plantar fasciitis

מי בקבוצת הסיכון לסבול מדורבן בעקב

 

  • אנשים שעוסקים בפעילויות ספורט ו/או העלאת עומסים פתאומית
  • עמידה ממושכת ו/או לחץ על כפות הרגליים
  • בני 40 + עם מבנה העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה, עם הגיל, עובי שכבות השומן התת- עורי בעקב מתדלדלת
  • משקל עודף
  • הנעלה לא מתאימה
  • הלוקים בדורבן ברגל אחת ונאלצים להגביר את העומס על כף הרגל הבריאה , חשופים לסיכון להופעת דורבן גם ברגל הבריאה
  • ליקויים במבנה  הרגל: קיצור גיד-אכילס (ב 70%  ממקרי הדורבן), כף רגל שטוחה או קשת גבוהה מדי, רגלי O  ו- רגליX , קיצור אנטומי של הרגל
    כל אלה משבשים את חלוקת העומסים התקינה על כף הרגל
  • חולשת השרירים המסייעים בשמירת הקשת, מקטינה את טווח תנועת כף הרגל ואת היציבות הסטטית

טיפול בגלי הלם דורבן - לרפא את הבעיה ולא רק את הסימפטומים שלה

למקרה שהטיפול השמרני הכולל:

  • כדורים נוגדי-דלקת(NSAD's)
  • פיזיותרפיה
  • זריקות קורטיזון (סטרואידים)
  • וחבישת סד-לילה
    אם כל אלה לא הועילו יש לשקול ריפוי לא פולשני מוכח: טיפול בגלי הלם דורבן בכף הרגל.

מדובר על טיפול בגלי הלם בכף הרגל, עם מכשיר גדול ומקצועי הפועל בטכנולוגית ה-ESWT ולא במכשירון ההדראולי הקטן, שתועלתו מזערית ושולית.
מחקרים רפואיים מלמדים, טיפול בגלי הלם לדורבן ברגל / בעקב ובכלל בכף הרגל, פעיל בשני מישורים :
1. טיפול בגלי הלם מרעיד את הזיז הגרמי וממיס אותו בתדירות של 2,500 – 3,000 פעימות לטיפול, בשיטה הזהה לגמרי לריסוק אבני הכליה.
2. טיפול בגלי הלם שובר מעגל -כרוני של הדלקת ע"י עידוד הגוף ליצור כלי דם, המחדשים את הזרמת החמצן לרקמה המודלקת. למעשה, הגוף נרתם לרפא את עצמו.

דלקות וכאבים בנקודות שונות בכף הרגל

טיפול בצלוליט

צלוליט

הטיפול בגלי-הלם חוץ-גופיים
טיפול בגלי הלם חוץ-גופיים (Extracorporeal Shock Wave Therapy
 ESWT ) פועל כיום על במספר תחומים רפואיים, כמו אורטופדיה, ריפוי פצעים כרוניים ודרמטולוגיה. גל-הלם הוא גל אנרגיה קצר אך עוצמתי, שמהירותו גדולה ממהירות הקול. הטיפול בגלי-הלם חוץ-גופיים מהווה לעתים חלופה הידועה כ'ביו-כירורגיה' (biosurgery ), למרות שה-ESWT אינו ניתוח במובן הרגיל של המילה. 

הטכנולוגיה המדעית הבסיסית של ה-ESWT
 מקבילה לטכנולוגיה שמשתמשת בגלי-הלם אקוסטיים (lithotripsy ) לפירוק אבנים בכליות ללא ניתוח. טכניקת פירוק אבני הכליה קיימת ומיושמת כבר קרוב ל-30 שנה. לאחר הטיפולים הראשונים באבני הכליות רבים מהמטופלים גילו שנפטרו גם מכאבים כרוניים ומטרידים אחרים ומדענים החלו לבחון את השפעתם של גלי ההלם על סוגי רקמות שונים ופיתחו מכונות לטיפול בחלקי גוף אחרים.

הטיפול באמצעות ESW
 נותן מענה למגוון רחב של בעיות שריר-שלד – במיוחד לבעיות ברקמות-החיבור המרכזיות לעצמות. הבעיות הרווחות בקרב המטופלים ב-ESW מתייחסות לנקודות החיבור של גידים ורצועות במפרקים מרכזיים כמו כתף (rotator cuff ), מרפק (epicondylitis or tennis elbow ), ירך וברך (tendinitis or "jumper's knee ), כאשר אחד הטיפולים הרווחים ביותר הוא הטיפול בכף הרגל והבעיות המטופלות בד"כ הן דורבן, עקב אכילס, הקשת וכריות אצבעות הרגליים.

מאחר וה-ESWT
 מעודד ריפוי של עצמות, הוא משמש גם בטיפול בפצעי לחץ, ניוון העצם (Avascular Necrosis ), עצמות שאיחויין איטי ועצמות שאינן מתאחות. כמו כן קיימות גם בעיות אורולוגיות שמגיבות ל-ESWT , כמו מחלתPeyronie .
מחקרים שהוצגו בוועידה הבינלאומית ל-ESWT
 ב-2005 בוינה ובוועידה הבינלאומית מ-2006 בריו דה-ז'ניירו הראו, כי הטיפול משמש גם למגוון רחב של בעיות נוספות ולא קשורות כמו כיבי עור ולבעיות עור כרוניות אחרות, זיהומים, דלקת שקדים, דלקת פרקים ובעיות נוירולוגיות מסוימות.

מהי מידת האפקטיביות של ה-ESWT
 ?
התשובה לשאלה זו תלויה במחקר, שיטותיו, אופן מדידת ה"הצלחה" במחקר, החולים שנחקרו, הבעיה שטופלה והמכשיר ששימש לטיפול. מרבית המחקרים מהשנים האחרונות קובעים שגלי-הלם הם בעלי אפקטיביות גבוהה. המחקרים הבלתי-תלויים החדשים ביותר מצביעים על שיעורי הצלחה של בין 65% ל-95% ושיעור של 80% הוא השיעור הרווח ביותר. יש לציין שמרבית המחקרים הגיעו לנתונים הללו על פי דיווח של המטופל עצמו, שתיאר את השיפור במונחים של כאב ותפקוד, אך חלקם גם בדק באמצעות המיקרוסקופ או אמצעי הדמיה שונים (כמו CT
 או MRI ) את שהתרחש בגוף ברמה התאית מספר חודשים לאחר סיום הטיפול.
שיעורי ההצלחה בטיפולים במכשיר בו אנו משתמשים (Orthospec
 ) הם כ-90%. יחד עם זאת, אין ביכולתנו לנבא מי מהמטופלים יגיב באופן אופטימאלי לטיפול.

מהי מהירות ההשפעה של המכשיר?
תהליך הריפוי תלוי באבחון והשלמתו עשויה להימשך בין מספר שבועות ועד מס חודשים לאחר סיום הטיפול. עם זאת, כאשר מדובר בטיפולים שאזורי גוף כואבים הטיפול בד"כ מפיג את הכאב עוד לפני השלמת תהליך הריפוי. התגובה החיובית נובעת ככל הידוע מצמיחת כלי דם חדשים (neovascularization
 ) בחללים קטנים שנוצרים ע"י הפולסים. גלי ההלם מאלצים את הגוף ליצור תאי רקמה חדשים באזור הפגוע: המכשיר יוצר ומחדיר גלי הלם לאזור זה, גורם למיקרו-טרארומה לרקמה ומפעיל את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף. הרקמה הפגועה מוחלפת בסיבים חדשים וחזקים יותר – פיברובלסטים – ורקמה זו חזקה וגמישה יותר מקודמתה (Perez, Weiner & Gill., 2003 ). 

האם הטיפול בטוח?
כאמור, הטכנולוגיה הבסיסית של הטיפול משמשת כבר כחצי יובל ויושמה על מיליוני אנשים, בעיקר באירופה, במדינות דוברות הגרמנית, שם נוצרה הטכנולוגיה לראשונה. בכל הטיפולים במערכת השריר-שלד (musculoskeletal
) לא נמצאו כל תופעות לוואי ולמעשה אף תופעות זניחות כמו גירוד, כאבים קלים ביותר ואדמומיות הן נדירות ביותר וקצרות טווח, וכמעט ואינן מופיעות לאחר  טיפולים במכשירי הדור החדש (כמו ה-Orthospec שברשותנו).

כיצד המכשיר עובד?
גלי הלם חוץ גופיים מעוררים רכיבים מסוימים בתוך הגוף לפעול ולהפעיל תהליך ריפוי עצמי גם כשמדובר בבעיות כרוניות, כאשר הגוף אינו מסוגל לעשות זאת בעצמו. בעוד טיפולים מסורתיים רבים – כמו תרופות אנטי-דלקתיות, זריקות סטרואידים, פיזיותרפיה, עיסויים, דיקורים וכן הלאה – יכולים לסייע לגוף במהלך השלב המוקדם והאקוטי של הפציעה, האפקטיביות שלהם קטנה בהרבה כאשר הפציעה היא כרונית. לדוגמה, רבים מכירים את ההצלחה הראשונית של זריקת הסטרואידים ואת האפקטיביות הפוחתת שלה עם המשך הטיפול. בניגוד לכך, הייחודיות של ESWT
 היא בהיותו אחת הטכנולוגיות המעטות בתחום הרפואה שעובדת בצורה הטובה ביותר כאשר הבעיה מגיעה לשלב הכרוני שלה. ה-ESWT "מצית" את תהליך הריפוי בפצעים כרוניים שאינם מחלימים ומחזיר אותם חזרה לשלב האקוטי של ההחלמה.
ה-ESWT 
 יוצר פעימות אנרגיה חזקות במיוחד ( 5-100 MPa ) למשך פרק זמן קצר ביותר (כ-10 מילי-שניות). פעימות האנרגיה עוברות את מחסום הקול ותופעה זו יוצרת את גלי ההלם.

למעשה, האורטוספק מאפשר מיקוד כה מבוקר עד שניתן להעביר את גלי ההלם דרך חלקי הגוף הפגועים ללא שום השפעה על שאר החלקים ולהעביר את האנרגיה לנקודות ממוקדות ברמת הרקמה הפגועה. ברמה זו, לאנרגיה יש מספר השפעות רפואיות ידועות: גלי ההלם מפעילים לחץ מכני ומתיחה חזקה על הרקמה הפגועה. באופן זה גדלה החדירות של קרום התא, מוגברת הזרימה המיקרוסקופית (תמונה להלן) לרקמות וגדל חילוף החומרים ברקמות המטופלות. שתי הפעולות מקדמות את הריפוי, הפירוק והסילוק של מצבורי סידן פתולוגיים.

חזית הלחץ של גלי ההלם יוצרת מאחוריה "בועות היבקעות" (cavitation bubbles
 ). בועות אלה הן בקיעים שנוצרים מאחורי חזית האנרגיה, מתרחבים לגודל מרבי ומתפוצצים. פיצוץ הבועות יוצר כוח, ובגוף האנושי כוח זה חזק דיו כדי לפרק מצבורים פתולוגיים של סידן (הסתיידות) ברקמות הרכות (להלן תמונה מוגדלת של בועה).

כאשר בועות ההיבקעות מתפוצצות הן יוצרות גלי אנרגיה משניים וקטנים יותר שידועים כמיקרוג'טים (microjets ). בדיאגרמה להלן מתואר מהלך ההיווצרות והפיצוץ של הבועות (מאות ואלפי בועות במהלך טיפול). המיקרוג'טים יוצרים כוח רב, שגם הוא מפרק מאגרי הסתיידות ברקמות הרכות באמצעים מכניים ישירים.

מעבר לפירוק מצבורי סידן פתולוגיים הוכח שה-ESWT מעורר תאים בגוף הידועים כ-אוסטיאובלאסטים (osteoblats ). אלה הם תאי עצם (בתמונה להלן) שאחראיים לריפוי העצם וייצור רקמות עצם חדשות, כך שגירויים מקדם את ריפוי העצם. 

כמו כן הוכח שגלי ההלם מעוררים את פעילות הפיברובלסטים (fibroblasts , בתמונה), תאים שאחראיים לריפוי רקמות חיבור כמו גידים, רצועות וכן הלאה.

אם כי ESWT מטפל בהצלחה במגוון של רקמות גוף ובעיות רפואיות ההצלחות המתועדות ביותר של הטיפול בגלי הלם נרשמו בתחום השינוי בצפיפות הרקמות, כמו בגידים המתחברים לעצמות (enthesiopathis ) ובחיבור העצמות לרצועות (desmopathies ). ההשפעה הטובה ביותר של הטיפול על הכאב הוא ברקמות חיבור כמו בכף הרגל, בירך, במרפק ובכתף. הטיפול באורטוספק אינו דורש הרדמה ותגובת החולה חשובה כדי לוודא את נכונות המיקוד של הטיפול ואת השפעתו על המטופל 

עומק החדירה לרקמות
רקמות מסוימות (כמו עצמות)  מגיבות טוב יותר לרמת אנרגיה גבוהה. תגובות כאלה נצפות בבעיות כמו נמק, עיכוב באיחוי והסתיידות פתולוגית, שהטיפול בהן דומה לפירוק אבני הכליות. רקמות אחרות (כמו גידים), לעומת זאת, זקוקות לאנרגיה נמוכה יותר, הן על פי המחקרים והן על פי הניסיון.  

בשלושת הקונגרסים הבינלאומיים האחרונים (טורונטו 2007, ז'ואן-לה-פן 2008, סורנטו-איטליה-2009) של 'האגודה הבינלאומית לטיפול בגלי הלם רפואיים' (ISMST
 ) פורסמו עשרות מחקרים שתומכים בתוצאות הטובות של הטיפולים.

להלן מספר דוגמאות:
– Rockett, Souza & Dias dos Santos
    מצאו כי הטיפול בטוח ומועיל לדלקת כרונית של קשת כף-הרגל שלא נפתרה בטיפולים שמרניים;

– Troncati et al.
 מצאו שהטיפול מצמצם את הכאב, מזרז את ריפוי רקמת התמיכה של כף הרגל, מאיץ את החזרה להליכה תקינה והתוצאות נשמרו גם לאחר 4 שנים;

– Moretti et al.
 ו- Durante et al. מדווחים על הצלחות מוחלטות בשיעורים שבין 75%-100% באיחוי שברים בחלקי גוף שונים בעזרת הטיפול בגלי הלם (על פי צילומי רנטגן לפני ואחרי הטיפול);

– Geng-Yan & Yun-Huang
 מצאו כי הטיפול בגלי הלם ב-AVN (avascular necrosis ) של עצם הטאלוס הביא להקלה ניכרת ותפקוד טוב יותר; 

– במחקר מעקב של שנתיים ימים Vitali et al.
 מצאו כי הטיפול בגלי הלם עשוי למנוע ניוון ספונטני בעצם הברך;

– Rockett & Lui
 מצאו כי עבור דלקת גיד הברך (Patellar Tendinopathy ) הטיפול ב-ESW הוא אופציה טובה יותר מכל ניתוח או טיפול קונבנציונלי אחר ואילו  Zwerver et al.   מצאו שהטיפול רצוי כחלק מתהליך השיקום לאחר ניתוח;

 
 – Souza & Dias dos Santos ו- Vetrano et al.   מצאו כי במצב של הסתיידות עיקשת במפרק הכתף הגוף מגיב טוב יותר לטיפול בגלי הלם מאשר לטיפולים קונבנציונליים.

במחקרים בלתי תלויים נמצאו הממצאים הבאים:

  1. הטיפול בגלי הלם מועיל לאפיקונדיליטיס כרוני לטראלי. לאחר טיפול אחד של 3200 פולסים 77.8% מהמרפקים דורגו במצב מצוין או טוב ולא נמצאו סיבוכים משמעותיים (Furia, 2005 ).

  2. בהשוואה בין טיפול בגלי הלם לעומת טיפול דמה בשתי קבוצות שסבלו מדלקת עיקשת בקשת כף הרגל, 88% מקבוצת הטיפול השתחררו מהכאבים כליל או קיבלו תוצאות טובות ואילו בקבוצת הביקורת – אף אחד לא השתחרר מהכאב ונמצאו תוצאות טובות רק בקרב 33.3%. קבוצת הטיפול הראתה תוצאות טובות יותר גם ביחס לזמן הקימה בבוקר, ביחס לזמן מנוחה, לעמידה בלחץ ויכולת הליכה.

  3. בהשוואה בין טיפול בגלי הלם לעומת טיפול כירורגי פרקוטאני ברצועת הקשת נמצא כי הטיפול בגלי הלם (2506 פולסים עם הרדמה) מקטין משמעותית את התסמינים הקשורים בדלקת כרונית של רצועת הקשת וערכו דומה לערכו של ניתוח. 82% מקבוצת הטיפול לעומת 83% מקבוצת הניתוח טופלו בהצלחה (Weil et al., 2002 ).

  4. בניתוח-על נסקרו אך ורק מחקרים תקפים שעקבו אחר הריפוי משך שנה ויותר כדי להבין את ההשפעות הטיפוליות והביולוגיות של גלי ההלם על מטופלים עם דלקת כרונית ברצועת הקשת. ביחד כל המחקרים כללו 840 מטופלים עם שיעורי הצלחה של עד 88%. החוקרים הגיעו למסקנה שיש לשקול את אופציית גלי ההלם כפתרון לדלקת כרונית ברצועת הקשת לפני התערבות כירורגית וזריקות קורטיזון (Ogdan, Alvarez & Marlow, 2002 ).

  5. החוקרים בדקו 48 עקבים עם דלקת כרונית של רצועת הקשת ע"י MRI , לפני הטיפול בגלי הלם ואחריו. בבדיקה קלינית של קבוצת הטיפול נראתה בכל העקבים ירידה סטטיסטית משמעותית ונמצא כי נוכחות בצקת מוח-העצם בעקב בצילום ה-MRI   לפני הטיפול צפתה תוצאה קלינית מספקת אחרי הטיפול (Maier et al., 2000 

בעקבות סקירת מחקרים אלה יש לציין כי במחקרים לעיל שימשו מכשירים שונים לטיפול בגלי הלם בעוצמות שונות, עם או ללא הרדמה מקומית. עם זאת, באף אחד מהמחקרים לא ניתנו 12,500 פולסים, כמות הפולסים שניתנת בטיפול שלרפואות.
כיום, לאחר פעילות של קרוב לעשרים שנה בתחום האורטופדי, התרחבו המחקרים ובעקבותיהם גם היישומים של גלי ההלם וחלקם מתמקדים גם בריפוי פצעים. נמצא כי גלי-הלם חוץ-גופיים מעוררים ייצור של נימי דם ויוצרים השפעה אנטי-בקטריאלית. מעבר להשפעתם החיובית על איחוי שברים, השפעתם של גלי ההלם  מעוררת תהליך ריפוי עצמי וטבעי בפצעי עור ובצמיחה של רקמת עור. במצבים כאלה ההתוויות הן לטיפול בפצעים פוסט-טראומטיים, כיבי עור, כוויות ותסמינים של כף-רגל סכרתית. 

חוקרים ממרכזים רפואיים בוינה שבאוסטריה טוענים כי גלי הלם חוץ-גופיים מגבירים את הסמיכות הווסקולרית, את זרימת הדם ואת קצב ייצור רקמת הגרנולציה, תוך צמצום הספירה הבקטריאלית. גלי ההלם מהווים פוטנציאל לאפיטליאליזציה (epithelialization
 ) ספונטנית עם צורך קטן יותר בתפרים, השתלות או התערבות בסגירת החתכים. אם בתחילה החוקרים סברו שגל-ההלם יוצר באופן מכני מיקרו-שברים ברקמת העצם כיום ידוע שהגלים מאיצים שכפול של תגובות ביולוגיות באתר היעד וברקמות הסובבות אותו, גורמים לשחרור פקטורי צמיחה מקומיים, מעוררים תאי גזע ויוצרים אפקט אנטי-בקטריאלי על ביופילמים (biofilms ). באופן זה הגלים מקלים על צמיחה פנימית של כלי הדם, אפיטליאליזציה מחודשת וסגירת פצע מוחלטת. רופאים שפועלים במסגרת התקן האירופי מרפאים באמצעות גלי ההלם גם פצעים שאינם מתאחים, מחלות לב איסכמיות, דלקות פרקים וכוויות (Steinberg et al., 2006 ).

מחקר טאייוואני הישווה בין טיפול בכיבי כף-רגל סכרתית באמצעות גלי הלם חוץ גופיים לעומת טיפול היפרברי (hyperbaric oxygen therapy-HBO
 ), שידוע בהשפעותיו הטובות על פצעים בעייתיים. במחקר טופלו 72 מטופלים עם כיבים כרוניים, מחציתם ע"י גלי הלם ומחציתם ע"י אוזון. הבדיקות כללו אבחונים קליניים של הכיבים, צילומם, סריקת הפרפוזיה של זרם הדם, בדיקה בקטריולוגית, מחקר היסטולוגי ובדיקה אימונו-היסטו-כימית (immunohistochemical ). 

החוקרים הגיעו למסקנה שהטיפול בגלי הלם אפקטיבי יותר מהטיפול ההיפרברי עבור כיבי כף-רגל סכרתית (Wang et al., 2008
 ). 

כאמור, גלי הלם בעוצמה נמוכה ניתנים מבחינה קלינית גם לקידום התחדשות צמיחת כלי הדם בבעיות לב איסכמיות. ורדי ואח' (Vardi et al., 2009
 )  טוענים שגלים אלה ניתנים ליישום בבעיות רבות כמו קרדיולוגיה, ניתוחים פלסטיים וניורולוגיה. אך בעוד בתחום האורולוגיה גלי ההלם גורמים לפירוק ההסתיידות ובאורטופדיה הם ניתנים בעיקר נגד הדלקות הרי בטיפול הקרדיו-וסקולארי הם מעוררים את אתר הטיפול להצמיח ולחדש את כלי הדם (אנגיוגנזיס). עם זאת, תהליך זה מתרחש רק אם כל אחד מהטיפולים המותאמים לבעיה ולמקום הטיפול נעשה ברמת לחצים ועוצמת אנרגיה (mJ/mm2 ) המותאמת לאתר הטיפול.
מסיבה זו, ורדי ואח' החליטו גם לבדוק את השפעת הטיפול בגלי הלם על בעיות זיקפה שאינן נובעות מבעיות נוירולוגיות אלא קשורות למערכת כלי הדם. ממוצע הגיל של הנחקרים היה 56 ובעיותיהם נמשכו קרוב ל-3 שנים. הממצאים הראו שיפור משמעותי בקיומה של זקפה ובאיכותה (Vardi et al., 2009
 ).

צימרמן ואח' (Zimmermann et al., 2009
 )  ערכו מחקר מבוקר בקרב 60 מטופלים עם תסמין כאב אגן כרוני (chronic pelvic pain syndrome-CPPS – פרוסטטיטיס סוג IIIB ) שנמשך לפחות 3 חודשים. 3 פגישות המעקב נמשכו עד 12 שבועות לאחר הטיפול. הממצאים מראים בקרב כל קבוצת הניסוי (30 איש) שיפור מובהק מבחינה סטטיסטית בכאב, איכות החיים, הזיקפה וריקון השתן בהשוואה לקבוצת הביקורת. 

שנה לאחר מכן החוקרים ערכו מחקר מעקב נוסף כדי ללמוד על ההשפעות הקליניות ארוכות הטווח של הטיפולים בגלי הלם. גם הפעם בדקו 60 מטופלים שטופלו בגלי הלם והמעקב בוצע לאחר חודש, שלושה חודשים, שישה חודשים ו-12 חודש. הכאב הוערך ע"י סולם אנלוגי ויזואלי, ההשתנה ע"י ציון תסמין פרוסטטה בינלאומי (IPSS, 0-35
 ), התלונות הספציפיות ע"י מחוון תסמין פרוסטטיטיס כרוני NIH (NIHCPSI, 0-43 ) ותפקוד הזקפה ע"י ה- IIEF(international index of erectile function ). החוקרים הגיעו למסקנה כי ההשפעות החיוביות של הטיפול מוכיחות את החשיבות הסטטיסטית של ה-ESWT וכי הטיפול ב-ESW מהווה אופציית טיפול אופטימאלית ואחת האופציות היעילות המעטות הקיימות כיום עבור CPPS (Zimmermann et al., 2010 ).

צלוליט

מקורו של הצלוליט אינו בשומן בלבד. רובדי העור מתחלקים לשכבת עור חיצונית – אפידרמיס (1), תחתיה נמצא הדרמיס (הנקרא גם corium ) שעשיר בזקיקי שיער, בלוטות זיעה, כלי דם, קולטנים עצביים ורקמות חיבור (1א). השכבה הבאה היא הראשונה מבין שתי שכבות שומן סבקוטאניות (תת-עוריות), שבעליונה מביניהן – השכבה האריאולארית (areolar ) – ישנן אונות של תאי שומן שמסודרות, אצל נשים, בניצב לעור ובהן מתפתח הצלוליט (2). אונות השומן מופרדות ע"י רקמות חיבור, מתחתן מצויה שכבת שומן עמוקה יותר (3) ושכבת שריר (4). בעוד שכבת השומן העמוקה (שכבה 3) מושפעת מדיאטות ופעילות גופנית וניתן לצמצמה ע"י שאיבת שומן, שכבת השומן העליונה אינה מגיבה לפעילות גופנית ולדיאטה ומושפעת בעיקר מהורמונים. ולכן, הצלוליט מתפתח אצל כ-85% מכלל הנשים, בעלות שומן היתר כמו הרזות במיוחד. כמו כן, שאיבת השומן שפועלת על מאגרי השומן בשכבה השלישית מסוכנת לביצוע בשכבה השנייה בשל קרבתה לעור ומערכת כלי הדם המרובים המזינים אותן, ועלולה להזיק לעור (Kravitz & Achenbach, 2010 ).

רקמות החיבור בדרמיס מספקות את המסגרת, הבידוד ההכרחי והיציבות לאברונים ולתאים השונים ומאפשרת את תפקודם התקין מבלי לפגוע במבנים סמוכים. הרצועות מורכבות בעיקר מקולגן (רקמה אלסטית חזקה), חומר בסיס (שמורכב בעיקר ממים שתפקידם העיקרי הוא לספק נתיב להעברת החומרים בין הרקמות), ורקמה אלסטית (שמעניקה לעור את יכולתו להתרחב ולשוב למצבו המקורי) (Kravitz & Achenbach, 2010
 ). 

רקמות החיבור הניצבות מעוגנות ומחוברות לעור במקומות ספציפיים. רקמות אלה דומות לרצועות גומי שאמורות להיות חזקות וגמישות. אך כאשר הן מאבדות את גמישותן והופכות לרקמות סיביות וקשות הן מתקצרות ומושכות את העור מטה (לכיוון שכבה השומן) בנקודות החיבור לעור. בנוסף, לאחר התקשותן של רקמות החיבור הן פוגמות בזרימת הדם והנוזלים העוברים ברקמה ובהתנקזותם, בעיקר בניקוז המערכת הלימפטית ובמיקרוסירקולציה (הנימים הזעירים) שפועלות בין תאי השומן. וכך, שתי המערכות אינן מסלקות את הפסולת מהרקמות הנ"ל, אך גם אינן מחדירות חומרי הזנה ומונעות אוסמוזה תקינה. תופעה זו יוצרת את מראה "קליפת תפוז" או מראה "גבינת קוטג'" (Kravitz & Achenbach, 2010
 ).

הניקוז הבלתי יעיל מביא לחדירת רעלים ופסולת בתהליך האוסמוטי וגם תוספת נוזלים זו יוצרת הבלטה של תאי השומן כלפי מעלה לתוך העור. דהיינו, בנוסף למתיחת העור כלפי מטה בשל התקשות רקמות החיבור, הלחץ המוגבר והרב כיווני על רקמות החיבור מביא לסיביות נוספת של הרקמות, דבר שגורם להפרעה נוספת בחילוף חומרי ההזנה לתאים ולרקמות.

תופעה זו הופכת למעגל סגור שמנציח את עצמו וממשיך להחמיר. כל השיטות המכאניות וכל שיטות העיסוי למיניהן עוזרות באופן שטחי ולזמן קצר בלבד, אך לא מסוגלות לפתור את הבעיה מיסודה. הטכנולוגיה היחידה שמסוגלת להפעיל ולחדש את העור ואת שכבת השומן התת-עורית העליונה היא טכנולוגיית גלי ההלם, שמחדשת את צמיחת כלי הדם, מצעירה ומחדשת את רקמות החיבור ומשפרת את הניקוז הלימפאטי (Kravitz & Achenbach, 2010
 ). 

לאחר הטיפול רקמות החיבור מתקנות את עצמן, אם כי לא מיידית. התהליך אורך כ-4 שבועות לאחר הטיפול הראשון וממשיך להשתפר במהלך מס' חודשים. לאחר שרקמת החיבור חוזרת לגמישותה המקורית היא כבר אינה מושכת ומותחת את העור ואפקט התפוז מתחיל להחליק ולהיעלם. בנוסף להקטנת הלחצים על העור מצד הרקמות וחידוש הקולגן המגמיש אותן ומצעירן, הטכנולוגיה מעבה את העור, מגמישה אותו ומצמצמת את הכימיקלים המזיקים בתאי העור והשומן (Kravitz & Achenbach, 2010
 ).

כיום קיימות בשוק האסתטיקה מספר אופציות לטיפול בצלוליט כמו שאיבת שומן, התערבויות באמצעות הזרקה של חומרים (גורמים ביולוגיים לפירוק השומנים), טיפולים בחום, משחות חיצוניות, עשבים, לייזר וטיפולים בגלי הלם. שאיבת השומן כאמור אינה מטפלת בצלוליט אלא מצמצמת את כמות השומן בשכבה התת-עורית העמוקה יותר שמתחת לשכבת הצלוליט. מלבד גלי ההלם והלייזר (radiofrequency energy
 ) אין כיום ראיות מבוססות להשפעה חיובית של שאר סוגי הטיפולים על הצלוליט (Kravitz & Achenbach, 2010 )

במחקר של אנגרן ואח' (Angehrn, Kuhn and Voss, 2007
 ) נמצא שמראה הצלוליט השתפר משמעותית בקרב כל המטופלות בגלי הלם והכותבים הניחו כי הטיפול עיצב מחדש את חלבוני הקולגן ברקמות החיבור של הדרמיס. 
בחקר מקרה של קון ואח' (Kuhn, Angehrn, Sonnabend, & Voss, 2008
 ) אישה בת 50 קיבלה סדרת של 4 טיפולים בגלי הלם בתקופה של 21 יום ונערך ניתוח היסטופאתולוגי של רקמה מהאזור המטופל. נמצא כי הקולגן התחדש ברקמות החיבור ובבדיקת האולטראסאונד נראה עור עבה יותר, ללא סדקים. החוקרים הסיקו כי הטיפול משנה את העור  לא ע"י צמצום השומן התת-עורי אלא ע"י חיזוק המרקם התומך של העור, ובמיוחד הדרמיס ורקמת השומן התת-עורית. 
כריס ואח' (Christ et al., 2008
 )  חקרו את ההשפעה המטבולית של גלי ההלם על רקמות שומן תת-עוריות ואת יכולת הטיפול למצק את רקמות החיבור ולשפר את מרקם העור ומבנהו. הם ערכו ניסוי מבוקר בקרב 59 נשים עם צלוליט מתקדם. 

השינויים ברקמות החיבור הוערכו באמצעות אולטרא סאונד; מדידות גמישות העור נעשו באמצעות מערכת DermaLab
 (דנמרק); האזורים המטופלים צולמו בכל פגישת טיפול ובטיפול שאחריה. החוקרים מצאו כי ערכי גמישות העור השתפרו בהדרגה במהלך הטיפולים וחשפו גידול של 73% בסוף הטיפולים. במהלך 3 ו-6 חודשי המעקב, גמישות העור אף השתפרה ב-95% ו-105% בהתאמה. המחקר מאשר את השפעות הטיפול ברקמות ביולוגיות ובדיקות האולטרא סאונד הראו צפיפות מוגברת והתמצקות ברשת סיבי הקולגן/אלסטיים בדרמיס ובשכבת השומן התת-עורית. 

אדטו ואח' (Adatto et al., 2010
 )  חקרו 25 נשים באמצעות סדרה של 6 טיפולים (4 שבועות) בגלי הלם, עם מעקב שבוע ו-12 שבועות לאחר הטיפול. לאחר בדיקת שינויים במבנה העור וגמישותו באמצעות מכשירי מדידה אובייקטיביים נמצא כי ההבדל בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת היה מובהק מבחינה סטטיסטית כבר לאחר פגישת המעקב הראשונה.

כאמור, כל התגובות הביולוגיות (שחרור מגורמים שונים שנמדדו ב בדיקות אימונו-היסטוכימיות כמו VEGF
 [vascular endothelial growth factor ],eNOS [endothelial nitric oxide synthase ] ו- PCNA [proliferating cell nuclear antigen ], שכוללות במהותן שיפור חילוף החומרים בתאים וחידוש הצמיחה שלהם ושל כלי הדם, שדווחו בעקבות טיפולים בגלי הלם בתחומים אחרים כמו אורטופדיה וריפוי פצעים, פעלו היטב גם בתחום הצלוליט.

מקורות

Abt T, Hopfenmuller W, Mellerowicz H. (2002). Shock wave therapy for recalcitrant plantar fasciitis with heel spur: A prospective randomized placebo-controlled double-blind study. Z Orthop Ihre Grenzgeb140(5):548-54.

Adatto MAdatto-Neilson RServant JJVester JNovak PKrotz A. (2010). Controlled, randomized study evaluating the effects of treating cellulite with AWT/EPAT. Journal of Cosmetic and Laser Therapy, 12(4):176-82.

Christ CBrenke RSattler GSiems WNovak PDaser A. (2008). Improvement in skin elasticity in the treatment of cellulite and connective tissue weakness by means of extracorporeal  pulse activation therapy. Aesthetic Surgery Journal, 28(5):538-44

Furia JP. (2005). Safety and efficacy of extracorporeal shock wave therapy for chronic lateral epicondylitis. American Journal of Orthopedics34(1):13-9; discussion 19.

Kravitz, L & Achenbach NJ. (2010).Cellulite: A Review of its anatomy, physiology and treatment. IDEA Fitness Journal, 7(4), 36-43.

Kuhn, C, Angehrn, F, Sonnabend, O, & Voss, A. (2008). Impact of extracorporeal shock waves on the human skin with cellulite: A case study of an unique instance. Clinical Intervention in Aging, 3(1): 201–210.

Maier M, Steinborn M, Schmitz C, Stabler A, Kohler S, Pfahler M, Durr HR, Refior HJ. (2000). Extracorporeal shock wave application for chronic plantar fasciitis associated with heel spurs: Prediction of outcome by magnetic resonance imaging. Journal of Rheumatology27(10):2455-62

Ogden JA, Alvarez RG, Marlow M. (2002). Shockwave therapy for chronic proximal plantar fasciitis: A meta-analysis. Foot & Ankle Institution, 23(4):301-8. Skeletal Educational Association Atlanta, USA.

Perez M, Weiner R, Gilley JC. (2003). Extracorporeal shock wave therapy for  plantar fasciitis. Clinical Podiatry  Medical Surgery,  20(2):323-34.

Steinberg, JS, Stojadinovic, A, Elster, E, Peoples, G, & Attinger, CE. (2005). Is there a role for ESWT in wound care? Podiatry Today,19(7): 62-68.

Wang, CJ, Kuo, YR; Wu, RW, Liu, RT, Hsu, CS, Wang, FS, & Yang KD. (2008). Extracorporeal shockwave therapy treatment for chronic diabetic foot ulcers. Wound Healing/Plastic Surgery, Elsevier.

Weil LS, Roukis TS, Weil LS, Borrelli AH. (2002). Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: Indications, protocol, intermediate results, and a comparison of results to fasciotomy. Journal of Foot  & Ankle Surgery, 41(3):166-72.

Zimmermann, R, Cumpanas, A, Florin Miclea, F, & Janetschek, G. (2009). Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic pelvic pain syndrome in males: A randomized, double-blind, placebo-controlled study. European  Urology,  X X X, 1-7

Zimmermann R, Cumpanas A, & Janetschek G. (2010). One-year follow-up of extracorporeal shock wave therapy (ESWT) for chronic pelvic pain syndrome (CPPS) in a randomized placebo-controlled double blind study. Urology, 76, S27.

אישיאס / סיאטיקה / דלקת בעצב השת – Sciatica

סיאטיקה

סיאטיקה / אשיאס דלקת בעצב השת – Sciatica

סיאטיקה או כפי שנהוג לכנותה, אישיאס, היא תופעה שכיחה התוקפת כ 8% מהאוכלוסייה, לרוב בגילאי ארבעים עד שישים, כאשר נשים מועדות לכך יותר מגברים.

סיאטיקה
אישיאס

אישיאס/סיאטיקה - אנטומיה של האגן

עצב השת (ש' בצירה, פירוש המלה הוא אחוריים) הוא חיבור של כמה שורשי עצבים היוצאים מחוט השדרה באזור האגן. כידוע, חוט השדרה מעביר מסרים ואותות מהמוח דרך עצבים שונים אל כל הגוף.  לאורך חוט השדרה מתפצלים ממנו עצבים פריפריים, המעצבבים את כל הגוף מבחינה מוטורית וסנסורית.
העצבים היוצאים מהאוזר המותני (לומברי) והזנבי (סקרלי) של חוט השדרה, בגובה החוליות L5, S1, S2, S3 מתחברים יחד אחרי יציאתם מחוט השדרה ויוצרים עצב גדול ורחב – עצב השת.
עצב השת עובר מאחורי עצמות האגן, מתחת לשרירים הגדולים שבעכוז, ויורד למטה אל כיוון הרגל, בשני צידי הגוף. העצב עובר מאחורי מפרק הירך וחולף בין עצם הירך (Femor) לעצם האגן התחתונה – (ischium).עצב השת הוא העצב הארוך ביותר בגופנו .
מעניין לציין, שבגלל גודלו וחוזקו הרב של עצב השת, הוא נחשב בטעות לגיד. גיד הנשה, האסור לאכילה על פי חוקי הכשרות בתורה, הוא בעצם עצב השת. בתורה, יעקב אבינו נפגע על ידי מלאך בגיד הנשה – עצב השת, וכתוצאה מכך נותר צולע. ניתן להבין את צליעתו של יעקב כפגיעה טראומתית בעצב.

אישיאס-דלקת בעצב השת- Sciatica
לחץ על העצב

סאישיאס/סאיטיקה -מה בעצם מתחולל שם?

באישיאס נלחץ עצב השת. לעתים מדובר בלחץ על העצב עצמו, ולעתים על לחץ באחד משורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה ויוצרים את העצב, לחץ זה יכול להתקיים באזורים שונים של מעבר העצב. בחוט השדרה, פגיעה בדיסק בגובה המתאים יכולה ללחוץ על העצבים ולגרום לאישיאס. אצל אחוז מסוים באוכלוסייה, עצב השת עובר מתחת לשריר האגסי באגן (piriformis muscle). כתוצאה מכך, שריר זה יכול לעתים ללחוץ על העצב להקרין כאב, ולפגוע בפעולתו.

אישיאס
סאיטיקה

אישיאס/סאיטיקה – סימני הפגיעה

סימנים האופיינים לאישאס הם כאבים בגב התחתון וברגל, שנובעים מפגיעה בעצבים המעבירים אותו מאזורים אלו. מבחן אבחנתי שניתן לערוך לחולים הוא המבחן על שם לסגו (Lasègue's sign). בבדיקה זו הנבדק מיישר את הרגל והבודק מנסה להרימה ככל האפשר, כשהברך עדיין מיושרת. הופעה של כאבים כשהרגל נמצאת בזווית של בין 30 – 70 מעלות מצביע על פגיעה בעצב השת שיכולה להיגרם מפריצת דיסק. במקרים שבהם סימני הפגיעה ממשיכים מספר שבועות, או שמופיעים סימנים המדאיגים המעידים עם פגיעה עצבית חמורה, יערוך הרופא בדרך כלל בדיקת הדמיה לבחינת מצבו של עצם השת ועמוד השדרה. בדיקת CT או בדיקת MRI הן אפשרויות אבחנתיות שיכולות לעזור בזיהוי המחלה.

אישיאס/סאיטיקה – איך מטפלים?

הטיפול באישיאס תלוי בנסיבות שגרמו לדלקת או לפגיעה. כאשר הסיבה לכאבים היא פריצת דיסק, אצל חלקם הכאב יחלוף ללא טיפול. משככי כאבים שונים יכולים להקל על סימפטומטית, אך אינם מסייעים בהחלמה ומקומם מוטל בספק. במצבים כרוניים.
טיפול בגלי הלם חוץ גופיים משיג תוצאות מופלאות, בהצלחה של 90% מהמקרים!. כל זאת בתנאי שהטיפול בגלי הלם מתבצע בידיים מקצועיות ובציוד המקצועי הגדול ורב העצמה : טיפול בגלי הלם גורם להרפיית שרירים באזור האגן והעכוז מפחית את הלחץ הרב שיוצר, בד"כ השריר האגסי (piriformis muscle) היושב עמוק מתחת לשרירי העכוז ובכך פוחת הלחץ על עצב השת.. הטיפול בגלי הלם מביא להגברת זרימת דם ולייצור חומרי בניה לרקמות הפגומות ובכך, להאצת תהליך עד להחלמה מלאה.

 
 

כאב בגיד אכילס – טיפול בדלקות כרונית והסתיידות

כאבי גיד אכילס

גיד אכילס – Achilles tendon

גיד אכילס (Achilles tendon), הידוע גם כ – calcaneal tendon, מחבר בין השרירים הגדולים שבחלק האחורי של השוק, לבין העקב. שמו של גיד אכילס ניתן לו על פי המיתולוגיה היוונית. אימו של אכילס, הגיבור היווני הבלתי מנוצח, טבלה אותו בנהר קדוש כדי להגן על גופו, בשעה שהחזיקה בו בעקב, ולכן עקבו נותר נקודת התורפה שלו – אכילס נפגע בעקב ונהרג במהלך הקרב על טרויה.

כאבי גיד אכילס

אנטומיה של השוק וכף הרגל

בחלק האחורי והשטחי של השוק נמצא שריר גדול, הנקרא שריר התאומים  (Gastrocnemius muscle) – צורתו היא כשל שתי בליטות משני צידי השוק. מתחת לשריר זה מצוי שריר גדול נוסף, שריר הסולאוס (Soleus muscle). שריר התאומים מסתיים בגיד רחב וחזק מאוד, המשתרע על חלקה האחורי (פוסטריורי) והתחתון של השוק, ומגיע עד לעצמות כף הרגל. גיד זה הוא גיד אכילס. עצם העקב, שנקראת Calcaneus, מחוברת אל צידו השני של גיד אכילס, ומכאן שמו האנטומי הלטיני של הגיד. גם שריר הסולאוס מתחבר בחלקו אל גיד אכילס, בעיקר בחלקים תחתונים יותר שלו. שני השרירים מתחברים בזויות שונות אל הגיד, ולכן מאפשרים ביצוע פעולות שונות עם גיד משותף.

גיד אכילס נחשב לגיד החזק  והעב ביותר בגוף. אורכו מגיע לכ – 15 סנטימטרים. הגיד נהיה צר יותר ועבה יותר ככל שהוא מתקרב אל הקרסול. בין הגיד לעצם העקב נמצאת בורסה (שק קטן של נוזלים המונע חיכוך במפרק- bursa), שנקראת הבורסה של גיד אכילס. ניתן לחוש בקלות בגיד אם ממששים את השוק מעל העקב. הרצועה הקשיחה איננה עצם – זה גיד אכילס במלוא הדרו.

גיד אכילס – Achilles tendon

דלקת כרונית בגיד אכילס

דלקת בגיד אכילס (Achilles Tendinitis) היא דלקת בגיד האחורי של כף הרגל שמחבר בין שרירי התאומים לעקב. דלקת זו היא תוצאה של פעילות מאומצת של גיד אכילס (עומס יתר על הגיד) שגרמה לקרעים בגיד. גיד אכילס נחשב לאחד הגידים החשובים בגוף בכלל ובכף הרגל בפרט כי הוא שומר על יציבות כף הרגל ומספק לגוף יכולת ביצוע של פעולות שונות : הליכה, ריצה ועמידה. דלקת בגיד אכילס נפוצה בעיקר בעולם המערבי (אחד מ-15,000 אנשים) ונפוצה בעיקר בגילאי 35+. הסיבה לכך שבגילאים אלו הפעילות הגופנית אינה סדירה בדרך כלל ולכן כל פעילות נחשבת למאומצת וגורמת לעומסים פתאומיים על הגוף, כולל על גיד אכילס.

מי ומי בקבוצת הסיכון

דלקת בגיד אכילס נחשבת לרוב לפציעת ספורט והיא אופיינית לעוסקים בפעילות גופנית שמערבת את כף הרגל כגון ריצה, קפיצה, הליכה ועוד. הפעילויות הגופניות הבאות נחשבות לבעלות סיכון גבוה לפגיעה וכאב בגיד אכילס:

ריצה למרחקים ארוכים, ריצה בשיפוע וטיפוס במדרגות כי פעילויות אלו מערבות את גיד אכילס במידה משמעותית
פעילויות גופנית שכוללת שינויי כיוון מהירים כי בפעילויות אלו (כדורסל, כדורגל וטניס למשל) יש מעורבות גדולה של גיד אכילס עקב שינוי כיוון התנועה, עצירות פתע וזינוק פתאומי.
פעילות גופנית כלשהי ללא חימום לפניה כי חימום מותח את כל שרירי וגידי הגוף, כולל את גיד אכילס.
עם זאת, דלקת בגיד אכילס נפוצה גם אצל אנשים מבוגרים עקב תהליכי ניוון טבעיים של הגוף ואצל אנשים בעלי מחלות רקע כמו דלקת פרקים.

טיפול בדלקת בגיד אכילס באמצעות גלי הלם

ניתן לטפל בדלקת בגיד אכילס באמצעות גלי הלם בתנאי שמדובר בציוד גדול ורב עצמה, וזאת במידה וטיפולים קודמים לא הועילו, למשל : קיבוע הרגל, קומפרסים, טיפול כירופרקטי, טיפול תרופתי במשככי כאבים ובזריקות סטרואידים (קורטיזון) וכן ניתוחים. טיפול בגלי הלם לצורך רפוי דלקת בגיד אכילס מוכר ע"י כל חברות הביטוח כטיפול מחליף-ניתוח וכן ע"י קופות החולים מאוחדת (למבוטחים במסלול שיא) ולאומית (מסלולי זהב וכסף).

טיפול בגלי הלם לסובלים מדלקת בגיד אכילס נחשב ליעיל מהסיבות הבאות :

גלי ההלם מפוררים הסתיידויות של הגיד
גלי ההלם מעודדים את הגוף ליצר כלי דם חדשים שיוצרים אפקט נוגד דלקת.

טיפול בלייזר רך LLLT

רפואות - טיפול בגלי הלם

טיפול בלייזר רך LLLT – הדרך היעילה לטיפול בכאבים. הדרך הקלה להצרת היקפים.

מאז גילוי קרן הלייזר בתחילת שנות ה-60 והפיתוחים הטכנולוגיים שבאו בעקבותיו, הטיפול בלייזר רך שאינו מחמם את העור ואינו גורם לו נזק, הפך לטיפול נפוץ ומבוקש במיוחד, המספק מענה אפקטיבי לטיפול בכאבים ובהמסת שומנים.

טכנולוגיה מתקדמת לכולם

טכנולוגיית קרני הלייזר אשר חדרה בשנים האחרונות לתחומים רבים ברפואה, מעמידה לרשות מטופלים הסובלים מכאבים חד-פעמיים או כרוניים ומטופלים המעוניינים בהצרת היקפים, טיפול יעיל ומהיר במיוחד, באמצעות
ה- Low-Level Laser Therapy (LLLT) – טכנולוגיית לייזר רך (קר).
אם בעבר טכנולוגיה זו חייבה שימוש במכשור יקר ומסורבל ששכן בבתי החולים ובמכונים ייעודיים והפעלתו הייתה כרוכה בעלויות גבוהות, כיום היא זמינה לכל מטופל, באמצעות מכשיר נייד ופשוט להפעלה.

לייזר רך LLLT – כיצד הוא פועל?

מכשיר הלייזר הרך LLLT של "רפואות" מייצר אלומת אור קרה החודרת לעומק הרקמות בסדרת טיפולים קצרה ורציפה, המאפשרת למטופלי הקליניקה ליהנות מתוצאות מוחשיות ומהחלמה מהירה יותר.
קרני הלייזר הקרות הן למעשה אור אדום בעצמה נמוכה, המיועד לשיכוך כאבים ולטיפול בדלקות. קרני הלייזר משפיעות על הרקמות הרכות ויוצרות תגובת שרשרת הכוללת המרצה של זרימת הדם והפעילות התאית.
הטיפול מגביר את חדירות התאים לנתרן, סידן ואשלגן, מעודד את מנגנון הריפוי הטבעי של הגוף, מחדש רקמות פגועות וסחוס מפרקי ומסייע בסילוק החומרים הדלקתיים מהאזור המטופל.

טיפול בטוח בכאבי שרירים ושלד

טכנולוגיית הלייזר הרך נבדקה באלפי מחקרים וניסויים ואף זכתה בדירוג Level1 – הדירוג הגבוה ביותר בתחום הטכנולוגיה הרפואית.
הטיפול ב-LLLT המתבצע ב"רפואות" הוא טיפול מקומי במהלכו מצמידים את המכשיר לאזור המטופל ללא תנועה למשך מספר דקות (אופי הטיפול מותאם אישית למטופל באמצעות מומחי- רפואות).
רק מומחי-רפואות יודעים איך להפיק את הנוסחה המנצחת – הטיפול המשולב הכולל גלי הלם  בציוד גדול ולייזר רך

טיפול לייזר רך יעיל במקרים הבאים :

זירוז החלמת רקמות ודלקות
כאבי צוואר אקוטיים וכרוניים
כאבי גב תחתון ועליון
מרפק טניס
כאבי ברכיים
מפרק לסתי-רקתי
דורבן ונקע דלקת בגיד אכילס
כאבי כתפיים
דלקת מפרקים ניוונית
דלקת מפרקים שגרונית
פציעות ספורט
כאב נוירופתי – כאב כרוני הנובע מליקוי במערכת העצבים  
תסמונת המנהרה הקרפלית
CTS סחוסים שחוקים
בצקת
ריפוי פצעים
טיפול אנטי אייג'ינג
ועוד.

הטיפול אינו מומלץ לחולי סרטן, לנשים בהיריון ולחולים בעלי קוצב לב.

לייזר רך LLLT -להמסת שומן והצרת היקפים

ההשמנה היא תופעה המזוהה עם חיי השפע של העולם המערבי.
בעוד שמספר תאי השומן בגוף נקבע באופן גנטי ואינו ניתן לשינוי, נפח התאים ניתן לשליטה באמצעות פעילות גופנית ותזונה מתאימה.
תאי השומן העיקשים נוטים להצטבר בנשים באזור המותניים, הירכיים והישבן – ובגיל מאוחר יותר באזור הבטן ואילו השומן בקרב גברים מתרכז בעיקר בבטן. 
לסובלים מהצטברות תאי שומן, לייזר רך LLLT משמש פתרון יעיל להמסת שומן ולהצרת היקפים ובכך הוא מהווה חלופה אמיתית ולא פולשנית לשאיבת שומן בניתוח פלסטי או באמצעות שאיבה, המחייבים זמן החלמה ארוך.בשעת הטיפול, מכשיר הלייזר LLLT של "רפואות" שנבדק והוכח קלינית, פולט פולסים קצרים ובעצמה גבוהה.
פולסים אלו מפרקים את תאי השומן, הופכים אותם לנוזליים ומאפשרים למערכת הלימפה לסלק אותם באופן טבעי.
במקביל, קרן לייזר המכוונת לשכבת העור העליונה, מעודדת ייצור מוגבר של קולגן הממצק את העור ומעניק לו מראה בריא ומתוח.

בדיקת התאמה לטיפול גלי הלם

דלקת מרפק טניס / גולף – Tennis Elbow / Golfer's Elbow

מרפק טניס/גולף

דלקת מרפק טניס / גולף

פגיעות שונות בגידים הקושרים את שרירי האמה לאזור המפרק יכולים להוביל לתסמונות הנקראות "מרפק טניס", ו"מרפק גולף". פגיעות אלו אופייניות לעוסקים במקצועות ספורט אלו, אך מופיעים בשכיחות גבוהה גם אצל חולים אחרים.

דלקת מרפק טניס / גולף – אנטומיה של מפרק המרפק

מרפק טניס/גולף

המרפק הוא מקום מפגשן של שלוש עצמות עיקריות. עצם הזרוע (humerus), ועצמות האולנה (ulna) והרדיוס (radius), המרכיבות את אמת כף היד. עצם האולנה יוצרת מרפק עם עצם הזרוע בשקע מיוחד ואחורי, שנקרא אולקרנון (olecranon fossa). משני צידיו של שקע זה מצויות שתי בליטות גדולות של עצם הזרוע, medial epicondyle (המצויה בצד הפנימי של הזרוע) ו – lateral epicondyle (המצויה בצד החיצוני – צידי של הזרוע). אל בליטות אלו נקשרים גידים של שרירים רבים, שנמצאים למעשה באמת כף היד. שרירים אלו אחראיים על תנועת האצבעות, פרק כף היד, והאמה. בין השרירים הנקשרים אל הבליטה הפנימית" pronator teres, שאחראי על סיבוב האמה כלפי פנים, flexor carpi radialis , שאחראי על כיפוף שורש כף היד, Flexor carpi ulanris, שמשלים את פעילות הכיפוף באצבעות, ועוד. בבליטה הצידית מחוברים השרירים :extensor carpi ulnaris, שאחראי ליישור שורש כף היד, extensor digitorum, שאחראי על יישור האצבעות, ועוד. השרירים בשני הצדדים מחוברים בכל צד בגיד משותף ועבה

מרפק טניס

דלקת מרפק טניס / גולף – מה בעצם קרה שם?

במרפק טניס, שימוש עודף ומוגבר במרפק גורם לפגיעה בנקודת החיבור של הגיד לבליטה הצידית (Lateral epicondyle). הפגיעה גורמת לכאב ולרגישות באזור. הפגיעה אופיינית לשחקני טניס אבל יכולה להופיע אצל כל אדם שמבצע פעילות חוזרת הדורשת כח עם כף היד. הקשר בין הפעילות של כף היד למרפק טמונה בתיאור האנטומי שהוצג- השריר המפעיל את שורש כף היד קשור לצד המפרק. המצב נובע, קרוב לוודאי, דלקת כרונית של הגיד.

המחלה יכולה לגרום לקרעים קטנים בגיד, הסתיידויות, שינויים תאיים ושינויים בכלי הדם באזור של הבליטה הצידית.
במרפק גולף הפגיעה דומה ביותר, אבל מופיעה בבליטה הפנימית (medial epicondyle) של עצם הזרוע. השרירים שמשפיעים ומושפעים מהפגיעה הם לכן השרירים שאחראים על יישור (אקסטנציה) של שורש כף היד והאצבעות, ולא השרירים שאחראיים על כיפוף (פלקסציה), כמו במפרק טניס.

פגיעת ספורט דומה, אך שונה בפתולוגיה מופיעה אצל שחקני בייסבול הזורקים את הכדור במהלך המשחק, ונקראת Baseball pitcher's elbow. פגיעה זו קשורה בגדילה לא תקינה (היפרטרופיה) של עצם הזרוע באזור הקרוב למפרק.

דלקת מרפק טניס / גולף – סימני הפגיעה

בפגיעות בגידים מופיעה כאב ורגישות על פני האזור הפגוע. בנוסף, פעולות יום יומית הכרוכות בהפעלת השרירים שהגיד המחבר אותם נפגע, כואבות גם הן. כאבים אופייניים למפרק טניס מופיעים בהושטת היד לחפץ המונח במקום גבוה, במזיגת תה מקומקום, בפתיחת ידית של דלת, לחיצת ידיים ועוד. בבדיקה אצל הרופא יימצאו רגישות במרפק , כאב בהנעה פסיבית (על ידי הבודק ולא הנבדק) של שורש כף היד, וכאב בהפעלת כח נגד התנגדות בשורש כף היד.

החולים הם בדרך כלל אנשים פעילים בגילאי 30 -40. הכאב מתפתח בהדרגה, ובמקרים קשים הוא יכול להקרין מעבר לצד החיצוני של המרפק. המפרק עצמו נראה תקין ונורמלי, וכיפוף ויישור המפרק אינם מלווים בכאב. צילום רנטגן של המפרק תקין בדרך כלל ולא מרמז על הבעיה, אם כי לעיתים ניתן לצפות בהסתיידויות בגיד באזור המפרק.

דלקת מרפק טניס / גולף – טיפול

הצעד הראשון בטיפול הוא לזהות את מקור הבעיה, ואת הפעילות שגרמה לשחיקת הגיד, ולהגבילה ככל הניתן כדי לאפשר זמן התאוששות וריפוי לגוף . הזרקות מקומיות של סטרואידים ומשככי כאבים אפשריות גם הן, מפחיתות את הכאבים והדלקת האזורית, אך אינן מובילות להחלמה מהמחלה. ניתן להיעזר גם טיפולים פיזיותרפיים לשיפור היכולת התפקודית. טיפול ניתוחי אפשרי במקרים נדירים ומסוימים, אך שיעור ההצלחה לא גבוה במיוחד.

טיפול חדשני מוצלח במיוחד הוא טיפול בגלי הלם במכונות גדולות, המשפעים על הגיד במספר דרכים, מפוררים הסתיידות בגיד, מעודדות ריפוי ויצירת כלי דם. שיעורי הצלחה של טיפול בגלי הלם הוא מעל ל – 90%!

דלקת גיד הפיקה – patellar tendonitis/Jumpers knee

כאבים במפרק הברך

דלקת גיד הפיקה

דלקת של גיד הפיקה מתארת מצב בו נוצר נזק לגיד המחבר את השרירים הגדולים בירך אל השוק, בנקודה שמתחת לפיקת הברך – הפטלה (patella).

כאבים במפרק הברך

הברך היא נקודת המפגש של מספר עצמות. המפרק הגדול של הברך נוצר בעיקר מפגישתן של עצם הירך הגדולה – הפמור (femor), ועצם השוק- טיביה (tibia). בין שתי עצמות לו מחברות רצועות היוצרות הצטלבות בניהן-הרצועות הצולבות של הברך (cruciate ligaments). מלבד עצמות אלו, נמצאת באזור הברך עצם קטנה נוספת – עצם הפיקה (patella). עצם זו נמצאת מעל החלק הקדמי התחתון של עצם הירך, וניתן לחוש בה בקלות במישוש של הברך – זו ה"בליטה" העגולה שאפשר למשש. . בחלק הקדמי (אנטריורי) של הירך נמצא שריר גדול, המחולק לארבעה חלקים – השריר הארבע – ראשי (quadriceps femoris). ארבעת החלקים של שריר זה הם: rectus femoris, שנמצא בקדמת הירך,vastus laterlis,שנמצא בצד החיצוני של הירך, vastus medialis, שנמצא בחלק הפנימי של הירך, וחלק עמוק יותר של השריר – vastus intermedius. שריר קטן נוסף שנמצא מתחת לשרירים אלו נקרא atricularis genus muscle (שריר מפרק הברך). שרירים אלו אחראיים בעיקר על יישור (אקסטנציה) של הברך. השריר הארבע ראשי מסתיים בגיד חזק המחבר את גידיהם של כל ראשי השריר. גיד זה עובר מעל עצם הפיקה (patella), הופך לגיד הפיקה (patellar tendon), ומתחבר לעצם השוק באזור מורם ומחוספס – tibial tuberosity. מכיוון שחלק זה של הגיד מחבר בעצם בין שתי עצמות – עצם הפיקה ועצם השוק, הוא נקרא לעיתים גם "רצועת הפיקה" – patellar ligament.

דלקת של גיד הפיקה – מה קורה שם?

בדלקת של גיד הפיקה, נזק שנוצר לגיד מפריע לפעילותם של השרירים באזור, יכול לגרום לקרעים בגיד, וליצירת הסתיידויות. תופעה זו נפוצה במיוחד אצל ספורטאים המפעילים עומס רב על הברך – בעיקר בקפיצות. לכן, שכיחות תופעה זו גבוהה, למשל, בקרב שחקני כדורסל מקצועניים ובקרב שחקני כדורעף. מחלה זו קנתה לה את השם הציבורי "ברך הקופצים" ((jumpers knee. כחלק ממנגנון הפגיעה במחלה נגרם נזק ללוחית הגדילה של עצם הפיקה – האזור הגדל של הברך המורכב בעיקר מסחוס ולא מעצם. לכן, שכיחות התופעה גבוהה יותר בגילאים הצעירים ואצל בני נוער. מחלה זו זכתה לשם נוסף – Sinding Johanson Larsen's disease. הפגיעה בקצה החלש (התחתון) של עצם הפיקה מובילה לפגיעה בחיבור הגיד.

מפרק הברך

דלקת של גיד הפיקה – סימנים וסימפטומים

בחולים הסובלים מדלקת של גיד הפיקה, יופיעו כאב ורגישות הממוקמים מתחת לפיקת הברך. לעיתים תיתכן גם בצקת באזור. בבדיקה גופנית יוכל הרופא להתרשם מהגבלות בתנועת הברך. בבדיקות הדמיה כדוגמת CT או על – קול (ultra-sound) אפשר לראות אזור פגוע, המייצג את התהליך הדלקתי והנזק לגיד. שינויים מתאימים ניתן לראות לפעמיים גם בבדיקת רנטגן – אך בדיקות הדמיה אינן נדרשות בדרך כלל לאבחנה.

דלקת גיד הפיקה – טיפול

הטיפול הראשוני במצב כולל בעיקר מנוחה והימנעות מפעילות המזיקה לגיד, כדי לאפשר לגוף להתאושש ולעזור לתהליך הריפוי העצמי באזור. יחד עם המנוחה ניתן לשלב קומפרסים קרים של קרח באזור. במקרים שבהם מנוחה כשלעצמה לא מביאה להחלמה, ניתוח יכול לעזור בטיפול. בניתוח מסירים את החלקים הדלקתיים וחושפים את גיד הפיקה. שיטה חדשנית ויעילה נוספת בטיפול במחלה היא טיפול בגלי הלם חוץ גופיים(Extra-corporeal Shock Wave Therapy – Eswt). גלי ההלם עוזרים בפירוק הסתידויות שנוצרות בגיד כחלק ממנגנון הפגיעה,מסייעים בתהליך הריפוי, מזרזים יצירת כלי דם והתרבות תאים באזור, ומביאים להחלמה של התהליך הדלקתי. אחוזי הריפוי בשיטה זו טובים למדי, והיא לא כוללת טיפול פולשני – ולכן עדיפה על ניתוח.

דילול העצם – אוסטאופורוזיס

osteoporosis

אוסטאופורוזיס – טיפול בגלי הלם

דלדול עצם, או בשמו הלועזי אוסטאופורוזיס, היא מחלה של העצם שבה דחיסות המינרלים בעצם פוחתת בגלל פגיעה במשק הסידן, ועקב כך המיקרו-ארכיטקטורה של העצם נפגעת. עצמות הלוקות במחלה חשופות יותר לשברים. במסגרת השיטות הקיימות כיום לטיפול במחלה, הטיפול המונע עדיין נחשב כדרך היעילה ביותר למניעת שברים, והוא כולל פעילות גופנית, תזונה נכונה, תוספי מזון וטיפול תרופתי והורמונאלי. מאחר והמחלה מושפעת בעיקר מהורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים, בפרט לאחר גיל המעבר, לוקות במחלה מאשר גברים.

עד היום המחקרים שנוגעים להשפעה החיובית של גלי ההלם (ESWT) על תאי העצם עוסקים בריפוי שברים עם כשל באיחוי (nonunions) ועיכוב באיחוי השברים. המחקרים המעטים שמתייחסים ישירות לנושא האוסטאופורוזיס מתמקדים בחיות, בד"כ בארנבים.

במרפאות "רפואות" השגנו פריצת דרך בנושא האוסטיאופורוזיס; בעקבות טיפולים להחלקת הצלוליטיס מצאנו בקרב מטופלות שבדקו את הערכים הקליניים של דלדול העצם שלהן לפני ואחרי הטיפול, כי חל שיפור ניכר בערכים אלה בעקבות הטיפולים בגלי הלם, ומטופלות בשלבי הביניים (-1.0 עד -2.5  ומעט יותר) של המחלה הגיעו לערכי הנורמה (מעל -1.0).

בהתבסס על ממצאים אלה ועל ההשפעה המועילה של גלי ההלם על צמיחת תאי העצם באיחוי השברים הבעייתיים, אנו מציעים עתה טיפולים מונעים ומקדמים לנשים עם נטייה לאוסטיאופורוזיס.

אוסטאופורוזיס

בפרקטיקה הקלינית לא ידוע כמעט על גירוי פיזי של העצמות שמעורר אותן להתחיל בפעילות איחוי טבעית. מבחינה זו גלי ההלם מציעים את ההבטחה הגדולה ביותר: הם חודרים לרקמות רכות ומשחררים אנרגיה מכנית בפני שטח העצם, תוך יצירת מיקרו-שברים בקצוות עצם סקלרוטיים (נוקשים, טרשתיים), ומגרים את העצם להחלים באמצעות איחוי השבר הפיזיולוגי (Bara &Synder,2007).

osteoporosis

בכל המחקרים נמצא כי גלי הלם מועילים ביותר עבור איחוי מעוכב ועצמות שלא התאחו כהלכה. השיטה בטוחה ונקייה מסיבוכים ויש לשקול את השימוש בה בכל מקרה של איחוי מעוכב בשל יכולתה למנוע ניתוח מיותר ובשל היותה לא-פולשנית ונקיה מסיבוכים (Bara & Synder, 2007;Birnbaum, Wirtz, Siebert, & Heller, 2002; Martini, Giavaresi et al., 2006; Schaden, Fischer & Sailler, 2001; Vogel, Hopf, Eysel,  &Rompe, 1997).

במחקר שבדק את השפעת גלי ההלם על תאי עצם MG63 באמצעות מכשיר אלקטרו-הידראולי ומכשיר אלקטרו-מגנטי לטיפול בגלי הלם נבדקו הנזק לתא, חיוניות התא, הביטוי האוסטיאוגני הפנוטיפי וייצור הציטוקין. לתאים ניתנו זרמי אנרגיה בשתי רמות צפיפות בכל מכשיר: 0.15 to 0.18 mJ/mm2   ו- 0.40 mJ/mm2. התוצאות הראו שהגורמים המשפיעים ביותר על פעילות תאי העצם הם המכשירים ורמת צפיפות זרם האנרגיה שנבחרה. נמצא כי השימוש במכשיר אלקטרומגנטי ורמת EFD (רמת צפיפות אנרגיה-energy flux density) נמוכה מ- 0.40 mJ/mm2 עוררו פחות השפעות מיידיות שהורסות ציטוקינים ועוררו טוב יותר צמיחה ופעילות סינטטית של MG63 (Martini, Giavaresi et al., 2006).

שברים מוגדרים כ 'לא מתאחים' לאחר 6 חודשים מיום הפציעה. מסקירה של 52 מאמרים בנושא זה והתמקדות ב-635 מטופלים שעברו טיפול בשברים שלא התאחו בעזרת גלי הלם, הוסקו מסקנות יישומיות רציניות מבחינה מדעית וכלכלית. ממרבית המחקרים עולה כי שברים מתגבשים במהלך תקופה של 3 חודשים לאחר הטיפולים בגלי הלם, כך שבמקרה של כשל טיפולי, ניתן לחזור לאופציה הניתוחית ללא עיכוב ממושך (Birnbaum,Wirtz, Siebert, & Heller, 2002; Wang, Yang, Wang, Hsu, & Chen,2004).

במחקר אחר 115 מטופלים עם שברים ואיחוי מעוכב טופלו בגלי הלם ולאחר הטיפול נעשה גם קיבוע של השבר. המעקב ארך בין 3 חודשים ל- 4 שנים. בקרב 75% מהמטופלים, טיפול יחיד בגלי הלם הביא להתגבשות העצם עם ירידה בו זמנית בתסמינים. מלבד תגובות מקומיות זניחות (התנפחות, שטפי דם קטנים) לא נצפו שום סיבוכים (Schaden, Fischer & Sailler, 2001).

מחקר נוסף בדק את השפעת גלי ההלם על מסת העצם וחוזקה לאחר שבר של עצם הירך בקרב 24 ארנבים. החיות חולקו באקראי ל-3 קבוצות: (1) קבוצת ביקורת (ללא גלי הלם), 2) גלי הלם באנרגיה נמוכה (0.18 mJ/mm2 energy flux density with 2000 impulses) ו-3) גלי הלם באנרגיה גבוה (0.47 mJ/mm2 energy flux density with 4000 impulses). מסת העצם (BMD -צפיפות המינרל בעצם, היווצרות יבלתית, אפר ותוכן סידן) וחוזק העצם (עומס שיא, לחץ שיא ומידת הגמישות) הוערכו 12 ו-24 שבועות לאחר הטיפול בגלי הלם. בעוד ערכי ה-BMD(bone mineral density) של הקבוצה שקיבלה רמת אנרגיה גבוהה היו גבוהים משמעותית מקבוצת הביקורת, ערכי ה-BMD של שתי הקבוצות האחרות (קבוצות האנרגיה הנמוכה והביקורת) לא היו מובהקים סטטיסטית. בקבוצה שקיבלה גלי הלם באנרגיה גבוהה נמצאו היווצרות יבלת, אפר וסידן יותר מאשר בקרב קבוצת הביקורת וקבוצת האנרגיה הנמוכה. בתחום חוזק העצם, קבוצת האנרגיה הגבוהה הראתה עמידה בעומס שיא, לחץ שיא ומידת גמישות גבוהים יותר מקבוצות הביקורת והאנרגיה הנמוכה (Wang, Yang, Wang, Hsu, & Chen, 2004).

בעקבות טיפול ביותר מ-150 מטופלים עם שברים שאינם מתאחים באמצעות המכשיר לטיפול בגלי הלם, מצאו החוקרים כי במתן מינון של 1500 עד 3000 פולסים בפגישה, בהתאם לגודל השבר, ניתן לראות את תוצאות השפעות הטיפול בצילומי הרנטגן הראשונים במהלך מעקב של 6-12 שבועות. החוקרים הגיעו לאיחוי שברים ב-83% מהמטופלים לאחר 3-6 חודשים ולטענתם, ניתן להשתמש בשיטה זו גם עם שתלי מתכת, קיבוע בגבס או קיבועי מתכת חיצוניים. בקרב מטופלים שסובלים מחלקי עצם שנעתקו השתמשו החוקרים במכשיר איליזרוב לתיקון ודחיסה לצד גלי ההלם לגירוי פעילות ההחלמה. עם זאת, השברים שלא הגיבו לטיפול היו שברים ניווניים ופגמים גדולים בעצם לא התמלאו (Bara &Synder,2007).

מחקר שטיפל ב- 48 מטופלים שסבלו מפסיאודרטרוזיס (pseudarthroses-תזוזה של העצם במקום השבר בגלל החלמה לא תקינה) של הרגלים בגלי הלם באנרגיה גבוהה, המטופלים סבלו מהבעיה כ- 12 חודשים ועברו בממוצע 2.4 התערבויות כירורגיות קודם לכן. הטיפול כלל סך של 3000 פולסים עם צפיפות אנרגיה של 0.6 mJ/mm2. איחוי עצם הושג ב-60.4% מהמטופלים לאחר כ- 3.4 חודשים בממוצע. וכמו במחקר הקודם, הטיפול נכשל בעיקר בסוגים אטרופיים (ניווניים) של הפסיאודרטרוזיס ובהפרעות מולדות בעצמות, כמו fibrous dysplasia או osteogenesis imperfecta(Vogel, Hopf, Eysel,  & Rompe, 1997).

לאור כל האמור לעיל, אין ספק שבגלי ההלם קיים פוטנציאל אדיר לצמיחה ועיבוי של תאי עצם.

ביבליוגרפיה

Bara T, Synder M. (2007). Nine-years experience with the use of shock waves for treatment of bone union disturbances. Ortop Traumatol Rehabil., 9(3), 254-8.

Birnbaum, K., Wirtz, D., Siebert, C., and Heller, K. (2002). Use of extracorporeal shock-wave therapy (ESWT) in the treatment of non-unions: A review of the literature. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery, 122(6).

Martini, L., Giavaresi, G. et al. (2006). Early effects of extracorporeal shock wave treatment on osteoblast-like cells: A comparative study between electromagnetic and electrohydraulic devices. Journal of Trauma-Injury Infection & Critical Care, 61(5), 1198-1206.

Schaden, W., Fischer, A. , Sailler, A.  (2001). Extracorporeal Shock Wave Therapy of Nonunion or Delayed Osseous Union. Clinical Orthopaedics & Related Research, 387 , 90-94

Vogel, J., Hopf, C., Eysel, P., and Rompe, JD.. (1997). Application of extracorporeal shock-waves in the treatment of pseudarthrosis of the lower extremity. Archives of Orthopaedic and Trauma Surgery, 116(8).

Wang, CJ., Yang, KD., Wang, FS., Hsu, CC., & Chen, HH. (2004). Shock wave treatment shows dose-dependent enhancement of bone mass and bone strength after fracture of the femur. Bone, 34(1), 225-230.

בדיקת התאמה לטיפול גלי הלם

דלקת בורסת הירך Trochanteric Bursitis

דלקת כרונית , הסתיידות במפרק הירך

דלקת בורסת הירך - בורסיטיס

דלקת בבורסת הירך מצב דלקתי בו נפגעת הבורסה- שק נוזלי המונע חיכוך במפרק – באזור הצידי (לטרלי) של הירך. מחלה זו ידועה גם בשם "סינדרום הכאב בטרוכנטר הגדול (GTPS- Greater trochanteric pain syndrome).

דלקת בורסת הירך - Trochanteric Bursitis

דלקת בורסת הירך – אנטומיה של הירך

עצם הירך, הפמור (Femor) היא עצם גדולה וארוכה, שיוצרת מפרק מצידה האחד עם עצמות האגן במבנה עגול שנקרא אצטבולום (Acetabulum- בתרגום מילולי: כוסית החומץ), ובצידה השני יוצרת מפרק עם עצם השוק הגדולה – הטיביה (tibia). בקצה הצדדי של עצם הירך נמצאת בליטה גדולה, שניתן לחוש בה גם במישוש חיצוני- Greater trochanter. כנגד לה, מצידו השני של ראש עצם הירך, נמצאת בליטה קטנה – lesser trocahnter. בין שתי בליטות אלו ממשיכה עצם הירך בזוית ויוצרת את צוואר העצם, המתחבר לראש העצם. שתי הבליטות מחוברות בניהן ברכס גרמי מורם – intertrochantric crest. לבליטות שתוארו בעצם הירך מתחברים מספר שרירים – כאלו המגיעים מאזור האגן, וכאלו המגיעים מאזור הירך. בין השרירים המגיעים מהאגן נמצאים ה – Obturator internus muscle, piriformis muscle, gluteus minimus ועוד. ליד הטרוכנטר הגדול מתחברים חלקים של השריר הגדול שעובר בקדמת הירך- השריר הארבע ראשי (quadratus femoris muscle). במבט מהצד על הירך, נוכל לראות כמה מבנים אנטומים חשובים. השריר הגדול באזור הוא החלק הצידי של השריר הארבע ראשי – vastus lateralis muscle חיצונית לשריר זה עוברת רקמה חזקה, הדומה לגיד, ונקראת iliotibial tract.

רקמה זו מחוברת בצידה העליון לשריר – tensor fascia latae. שריר זה מחובר לעצם האיליום (ilium) – אחת מעצמות האגן. הבורסה המדוברת נמצאת בחלק הצידי העליון של הירך, ליד החיבור של שרירים מהאגן לטרוכנטר הגדול. הבורסה, כבורסות אחרות בגוף, משמשת כחומר סיכה לתנועת העצמות והשרירים הרבים שבקרבתה, וכסופגת זעזועים.

אישיאס-דלקת בעצב השת- Sciatica

דלקת בורסת הירך – סימני הפגיעה

כאב בצד החיצוני (לטרלי) של הירך יכול להיגרם משימוש יתר במפרק או כתוצאה מטראומה כלשהי. אלו יכולים לגרום לדלקת אזורית בבורסה של הטרוכנטר הגדול, ששוכנת מתחת לשריר ה – tensor fascia lata. באזור מופיעה רגישות מקומית, ולעיתים "פצפוצים" במהלך הנעה של מפרק הירך. נפיחות נדירה יחסית בפגיעה זו, אבל חבלה או טראומה אחת לאזור יכולה להוביל לדימומים ולשטפי דם באיזור הבורסה.

בצילום רנטגן ניתן לראות לעיתים סימנים לטראומה קודמת בעבר- שבר, או עזרים אורתופדים שונים מניתוחים בעבר. לעיתים אפשר להבחין בצילום בהסתיידויות או בנפיחות המופיעה כצל בצילום בגלל פגיעה ברקמות הרקות מסביב לאזור המודלק. חשוב לשלול פגיעות אפשריות אחרות שיכולות לגרום לתסמינים דומים, כמו מחלת השיגדון (gout), מחלת פרקים שגרונית (rheumatoid arthritis) או תהליך זיהומי כדוגמת שחפת. כאב בצד הירך יכול להיגרם גם החלקה של ראש עצם הירך (בעיקר במתבגרים עם עודף משקל), שברי מאמץ, כאב מוקרן מחוט השדרה (Referred pain) ועוד.

דלקת בורסת הירך – טיפול

הטיפול השגרתי הוא מנוחה. לעיתים משתמשים בהזרקות מקומיות של סטרואידים, משככי כאבים מקומיים מסוגים שונים, או תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID's).במקרים שבהם יש שטף דם משמעותי יש לנקז את הדם שהצטבר באזור.
טיפול חדש ויעיל מאוד לדלקת בורסת הירך הוא טיפול בגלי הלם גלי ההלם מעודדים יצירת כלי דם חדשים בטיפול בדלקת בירך על ידי עידוד יצירת כלי דם וריפוי האזור הפגוע, ובמנגנונים נוספים. אחוזי הריפוי בשיטה זו גבוהים למדי.

תסמונת תפס הכתף – Shoulder impingement syndrome

תסמונת הצביטה בבכתף

תסמונת תפס הכתף

תסמונת תפס הכתף או תסמונת הצביטה (Shoulder impingement syndrome), שנקראת גם "כתף השחיין" או תסמונת סופרא-ספינטית (Supraspinatus syndrome, בעקבות האזור האנטומי של הפגיעה), היא ביטוי של דלקת כרונית בגידים של השרירים המחוברים אל עצם הזרוע (Humerus) ועוברים מהגב ומהשכם מתחת לזיז האקרומיון ((Acromion. הגידים של השרירים השייכים לקבוצת מסובבי הכתף( (Rotator cuff עוברים במעבר צר בין ראש עצם הזרוע, האקרומיון ((Acromion, הזיז הקורקואידי (Coracoid), והרצועות המבחרות בניהם. מעבר צר זה יכול ליצור לחץ על הגידים. פגיעה שתצר את החלל תזרז ותגביר את הסיכון לפגיעה. פגיעה בעצמות המעורבות, בעקבות ניוון (למשל במחלת אוסטאוארטריטיס (Osteoarthritis) או שחיקה, תזוזה של עצם הזרוע או עצם אחרת במפרק, דלקת באזור, והסתיידות בגידים יכולים כולם להצר את המפרק ולפגוע במהלכם התקין של הגידים באזור.
להעמקה בנושא ניתן לעיין בפרק על האנטומיה של מפרק הכתף.

תסמונת הצביטה בבכתף

תסמונת תפס הכתף – סימפטומים ואבחנה

הסימפטומים הנפוצים ביותר המופיעים בתסמונת הם כאבים והגבלת בהנעת מפרק הכתף. הכאבים יכולים להחמיר בזמן שינה והישענות על הכתף הפגועה. גם לחץ על אזור האקרומיון מוביל לכאב. הגבלה בתנועת הכתף תופיע בעיקר בהנעת היד כלפי מעלה. סימן אופייני נוסף הוא כאב חד בניסיון לגשת אל הכיס האחורי. האבחנה מבוססת בעיקר על הכאב הטיפוסי. ניתן להיעזר בצילומי רנטגן כדי להעריך נזקים שונים בעצמות שיכולים להוביל תסמונת, או הסתיידויות בגידים שניתן להבחין בהם בצילום. או באמצעי הדמיה נוספים יכולים גם הם להעריך את מצב השרירים באזור ואת מצב המפרק – בדיקת על קול (US), MRI ובדיקת. לעיתים ניתן להשתמש בהזרקה מקומית של חומרים מאלחשים אל אזור הבורסה כדי לזהות את מקורו של הכאב. עם זאת, אבחנה דפניטיבית וסופית קשה למדי, ואין מבחן או סימן חד משמעי שמצביע על התסמונת

כאבים בכתף

תסמונת תפס הכתף - דרכי טיפול

הטיפול ברוב המקרים הוא טיפול שמרני. הטיפול כולל משככי כאבים (בעיקר מקובצת נוגדי הדלקות שאינם סטרואידים – NSAID's), קירור של האזור, הימנעות מפעילות גופנית הגוררת כאבים בכתף, ופיזיותרפיה לשיפור טווח התנועה של המפרק והיכולת התפקודית שלו. במצב של כאבים קשים אפשר להשתמש בהזרקות של משככי כאבים או סטרואידים לאזור הכתף, אם כי יש להשתמש זו בזהירות. במקרים קיצוניים יש מקום לשקול טיפול ניתוחי. בניתוח ניתן להרחיב את אזור המעבר של הגידים, לתקן פגיעות בשרירי ה – rotator cuff, להסיר גידולים גרמיים שלוחצים על האזור, ולהרחיק חלקים מעצם הבריח כדי להקל על מעבר הגידים במקום. קיימות מספר גישות ניתוחיות, והניתוח יכול להיעשות בשיטה ארתרוסקופית או בניתוח פתוח.
טיפול עם תוצאות מעולות עם למעלה מ 90% הצלחה, ללא צורך בניתוח הוא טיפול בגלי הלם בתנאי שנעשה בציוד המקצועי הגדול ורב העצמה:
הטיפול בגלי הלם מסלק את מצבורי הסידן ששקעו במפרקי הגוף
הטיפול בגלי הלם שובר את המעגל הכרוני של הדלקת ע"י עידוד הגוף לבנות כלי דם חדשים, המחדשים את הזרמת החמצן לרקמה הפגועה
הטיפול בגלי הלם מעורר את פעילות הפיברובלסטים (Fibroblasts), תאים האחראיים על ריפוי רקמות חיבור כמו גידים ורצועות.